נכסי ירלנא ושות בע"מ ואח' נ' יונאי ואח'

החלטה

1.לפניי בקשה לעיכוב ההליכים בתביעה דנן, בשל עניין תלוי ועומד – הוא עע"מ 3209/12 המתנהל בבית המשפט העליון.

2.המדובר בתביעה שהגישו המשיבים 2-7 (להלן: המשיבים) כנגד המבקש והמשיבות 1 ו-8. המשיבים טענו בכתב התביעה כי בעקבות תב"ע שאושרה ע"י המשיבה 1, אשר אפשרה הקמת מבנים מסחריים ומבני מגורים במתחם בן 557 דונם בקריית אתא, בו מצויות בין היתר, חלקות המשיבים, יזמה המשיבה 5 יחד עם יתר המשיבים ושותפים נוספים תוכנית לבניית מרכז מסחרי, ואף התקשרו לצורך זה בחוזי שכירות ארוכי טווח עם "עוגנים" – היינו שוכרים המושכים לקוחות רבים. המשיבים טענו כי יזמו את התוכנית, בין היתר, לאור הוראות התב"ע ולפיה מחויבת הרשות המקומית לפתח פיתוח מקיף את האיזור, ובין היתר להקים חניון ציבורי ותחנת "מטרונית". לטענתם, המבקש כאן הגיש, בשם מרשיו, עתירה מנהלית כנגד הרשות המקומית, בגדרה עתר לביטול ההפקעות לדרכים, לזיקות הנאה ולהקמת החניון הציבורי, כאשר בד בבד ניהל עם המשיבים משא-ומתן לגבי פיתוח המתחם, כאשר הוא מסתיר מעיניהם את העתירה המנהלית. המשיבים טוענים כי במקביל לעתירה ניהל המבקש תביעה בבית משפט השלום בשם מרשיו כנגד המשיבים, כאשר הוא טוען להשגת גבול. בעתירה המנהלית שהגיש טען הוא כי לא צירף את המשיבים כאן שכן הוא מנהל נגדם תובענה נפרדת וכי אין למשיבים כאן כל עניין בעתירה. ואילו בפני המשיבים כאן טען הוא כי העתירה נוגעת אך לפיצוי הכספי בגין ההפקעה, כאשר הוא מסתיר את תוכנה האמיתי של העתירה – ביטול ההפקעה וזיקות ההנאה. המבקשים טוענים כי קבלת העתירה פגעה, מיד עם קבלתה, אנושות במשיבים והסבה נזק למרכז המסחרי הנמצא בעיצומו של הבנייה. המבקשים טענו כי עמדת המשיבים שם – כפי שהובאה על ידי המבקש, הייתה שיקול מרכזי בקבלת העתירה, אולם עתירת המשיבים לביטול פסק הדין נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, שכן העתירה ניתנה על פי העמדה שהוצגה לבית המשפט על ידי העותרים, כאשר המשיבות 1 ו-8 לא צירפו את המשיבים כאן כצד לעתירה ואף לא הביאו בפני בית המשפט את הנזק שעלול להיגרם למשיבים.

המשיבים טענו בכתב התביעה כי אי צירופם לעתירה והבאת "עמדתם" בפני בית המשפט במסגרת העתירה המנהלית, תוך הטעיית בית המשפט, כאשר נשללה מהם זכות הטיעון, כמו גם ניהול מו"מ בחוסר תום לב - מהווים רשלנות והפרת חובות חקוקות מצד המבקש כאן. המשיבים ממקדים את התביעה לא בתוצאות העתירה, אלא דווקא בהתנהלות המבקש כאן במהלך העתירה ובהליכים אחרים.

3.המבקש טוען בבקשתו כי המשיבות 1 ו-8 הגישו ערעור על פסק הדין בעתירה המנהלית לבית המשפט העליון, והמשיבים כאן ביקשו להצטרף כצד לערעור – ובקשתם התקבלה. המבקש טוען כי לאור צירופם לערעור, יש לעכב את ההליכים שלפניי, שכן "בהיעדר נזק – אין רשלנות", והוא מסביר: אם נגרם למשיבים נזק - דבר המוכחש - כתוצאה מאי צירופם בבית משפט המחוזי הדבר יוברר רק עם מתן פסק דין בערעור, ועל כן אין טעם לנהל הליך זה כל עוד מתנהל ההליך בבית המשפט העליון. המבקש ציין כי בבית משפט השלום בחיפה מתנהלת תביעה דומה נגד מרשיו, ובמסגרתה הוגשה הודעת צד שלישי כנגדו. המבקש ציין בהודעה נפרדת כי בישיבת יום 15.01.13 נעתר בית משפט השלום בחיפה לבקשה לעיכוב ההליכים שלפניו.

4.המשיבים טוענים בתגובתם כי נזקם אינו תלוי בתוצאות ההליך בבית המשפט העליון וממילא אין כל תועלת בעיכוב ההליכים שלפניי. לטענתם, הנזק כבר נגרם עת לא צירפם המבקש כצד להליך, "ייצגם" ללא הסכמתם בעתירה המנהלית ובהפרו את חובותיו כלפי המשיבים, ועל כן אין נפקות לשאלה אם יצליחו המשיבים לתקן עוול זה בערעור. עוד טוענים המשיבים כי "על פי נתונים סטטיסטיים" אחוז הערעורים המתקבלים נמוך יותר מאחוז "ההסתברות של קבלת פס"ד בערכאה ראשונה", ועל כן על עצם אבדן הסיכויים או הפחתתם ניתן לתבוע כבר עתה. המשיבים טוענים כי שתי התובענות עוסקות בעניינים שונים לחלוטין – כאשר הערעור התלוי ועומד עניינו חוק התכנון והבנייה, ואילו התביעה שלפניי הינה "מכח הלכות שונות: "חובת הזהירות ויתר דיני הרשלנות והנזיקין", וממילא אין הן מוציאות זו את זו.

דיון והכרעה

5.עיכוב הליכים, מפאת היותו של העניין "תלוי ועומד" בפני בית משפט אחר, נתון לשיקול דעת בית המשפט. הרציונל העומד ביסוד הכלל "הוא כפול – מניעת הכבדה מיותרת על היריב ומניעת הטרדה מיותרת של בית המשפט... אין להכביד על בתי המשפט בדיון מקביל באותה שאלה מהותית, שאם לא כן, שני בתי משפט יצטרכו לשמוע בנפרד ראיות דומות וטיעונים דומים, ואף עלולים להגיע לתוצאות הפוכות" (ע"א 7/75 שיך סולימאן מוחמד אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל פ"ד כט (2), 477).

6.כדי להחיל את עקרון "העניין התלוי והעומד" על שתי תביעות הנידונות בפני בתי משפט שונים, התנאי הוא, ששתי העילות בשתי התביעות הן זהות. (ע"א 9/75 הנ"ל).

7.בענייננו, יש לבחון האם אכן עומדות לדיון בשתי התביעות אותן סוגיות מהותיות. לטעמי, אכן אין זהות בין שתי התביעות, אף לא אותה סוגיה מהותית עומדת לדיון בשני ההליכים; ההליך בבית המשפט העליון עניינו שאלת חוקיות הפקעת המקרקעין, ואילו אצלנו התביעה נוגעת לנזקים שגרמו הנתבעים שלפניי בהתנהלותם בעתירה המנהלית. על כן, על פי כללי הליך התלוי ועומד, לכאורה אין מקום לעכב את ההליכים שלפניי, ובמיוחד נכונים הדברים כאשר המשיבים טוענים שאינם מקבלים פיצוי במשך זמן רב בגין הנזקים שנגרמו להם (ראו: רע"א 2314/02 גידולי שדה נטופה – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' הכשרת היישוב – חברה לביטוח בע"מ פ''ד נו(5) 305).

8.יחד עם זאת, מעיון בכתבי הטענות אשר הוגשו בתביעה שלפניי ובערעור בפני בית המשפט העליון עולה כי ישנה תלות בין התביעות, המצדיקה עיכוב ההליכים שלפניי ולהלן אנמק מסקנתי זו.

9.לאחר שהתביעה כנגד המשיבות 1 ו- 8 נמחקה (ראו פסק דין מיום 7.11.2012) התביעה שלפניי הינה תביעה לפי דיני הנזיקין שבבסיס עובדותיה עומדת הטענה, שעניינם של התובעים (המשיבים) לא יוצג בבית המשפט לעניינים מנהליים ולפיכך ניתן פסק דין שיש בו כדי לגרום נזק . אמנם, על פי שיטת המשיבים יסודותיה העובדתיים – למצער בעניין האחריות – התגבשו כבר עתה, והם נוגעים; ביחס למבקש - להתנהלותו בהליכי המו"מ מולם, וכן באופן שבו ייצג את עמדתם בפני בית המשפט בעתירה המנהלית. מעשים ומחדלים אלו הובילו, כך לטענת המשיבים, לקבלת העתירה, כאשר פסק הדין בעתירה מסב להם נזקים רבים, בשל ביטול ההפקעות על לאישור תוכנית חדשה. אולם לטעמי, בניגוד לעמדת המשיבים, יסוד הנזק (המהווה חלק מעוולת הרשלנות- קרי חלק מעילת התביעה), קשור הוא בפסק הדין. עצם קיומו של הנזק, וודאי היקפו ושיעורו, יוודע רק כאשר יינתן פסק הדין בערעור התלוי ועומד פני בית המשפט העליון והכרעתו של בית המשפט העליון תשפיע על ההתדיינות בפניי. ככל שיחליט בית המשפט העליון על קבלת הערעור, יופשע שיעור שיעור הנזק שייגרם למשיבים, הנוגע לשאלת הפקעת הקרקעות עליהן אמור לקום מגרש החנייה הציבורי .

10.אמנם, המשיבים טוענים בכתב התביעה כי תובעים הם רק את הנזקים שהתגבשו, דהיינו הנזקים הנובעים מהדחייה בביצוע החניון הציבורי עד לאישור תוכנית חדשה, וכי הם שומרים לעצמם את הזכות לתבוע בעתיד את הנזקים שטרם התגבשו (סעיף 91 לכתב התביעה), אולם המשיבים מחשבים את נזקם על פי חוות דעת שמאי שצורפה לתביעה, על פי ההנחה שפסק הדין בעתירה המנהלית יעמוד על תילו, כאשר השמאי קובע (עמוד 4 להחלטתו) בפרק "השיקולים והעקרונות למדידת הפגיעה" כי חוות הדעת בוחנת מה גובה הפגיעה בפרוייקט כתוצאה מאי קיום התחייבות העירייה להקמת חניון ציבורי בצמוד לפרוייקט. ככל שההפקעה תאושר בגדרי הליך הערעור, יוכלו המשיבים להמשיך בהליכי הבינוי, ומגרש החנייה יוקם כמתוכנן, ועל כן יש לומר כי לאור התלות בתוצאות ההכרעה בערעור על פסק הדין בעתירה המנהלית, נראה כי ראוי בנסיבות העניין לעכב את ההליכים.

11.לו היו התובעים מחשבים את נזקיהם – מתוך הנחה שהערעור על פסק הדין יתקבל, כאשר הם מחשבים את הנזקים שנגרמו להם מעיכוב בהתקדמות הפרוייקט מיום מתן פסק הדין בעתירה המנהלית ועד להגשת התביעה שלפניי, הרי שלא היה מקום לעכב את ההליכים שלפניי. אמנם, משוכות רבות יהא על המשיבים לעבור, אך בכך היו מנתקים עצמם מן ההליך התלוי ועומד בפני בית המשפט העליון. משהרחיבו המבקשים את עילת התביעה שלפניי וביססו אותה על ההנחה שהערעור יידחה והעתירה תעמוד על כנה, אין לנו אלא להמתין לתוצאות ההליך דהתם.

12.סוף דבר, לאור העובדה שתוצאותיו של הליך אחר שהינו תלוי ועומד, תשפיע על גורל התביעה שלפניי, ראיתי לדחות את הדיון בתביעה שלפניי עד אשר תינתן הכרעה בערעור מס' עע"מ 3209/12 בפני בית המשפט העליון.

13.באחריות הצדדים להודיע לבית המשפט על פסק הדין שיינתן בערעור, מייד בסמוך לנתינתו.

14.הדיון הקבוע ליום 13.6.2013 מבוטל בזאת.

15.לאור התוצאה אליה הגעתי, ראיתי שלא לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א סיון תשע"ג, 30 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: